מאמרים ‹ מלחמה מול הדונאט?

מלחמה מול הדונאט?

רותם שחף · זמן קריאה: כ-6 דקות

למה יש אנשים שה״דונאט״ (שם קוד למאכל שנתפס כטעים ו״אסור״) ימשוך אותן מאוד והן יהיו ב״מלחמה״ מולו, ויש כאלה שהדונאט הזה בכלל לא יגרה אותן, למרות שהן מאוד אוהבות אותו?

כי המשיכה לדונאט אחרי אימון היא לא רק עניין של רעב או של ״כוח רצון״. היא תוצאה של שילוב בין פיזיולוגיה, מערכת התגמול במוח, הרגלים, הסביבה והמשמעות שכל אדם נותן לאוכל.

שישה דברים שקובעים כמה חזק הדונאט ״צועק״

זה לא ״היא ממושמעת ואני לא״

וזה מתחבר מצוין למה שאני מלמדת אתכן על זהות: לא נכון לצמצם את זה ל״היא ממושמעת ואני לא״. אפשר לחשוב על השרשרת ככה:

1. גירוי
2. פרשנות / אמונה
3. חשק ורגש
4. פעולה
5. חיזוק של ההרגל

זהות לא יוצרת את החשק. היא קובעת מה קורה אחריו

חשוב לדייק: זהות לא גורמת ישירות לחשק לדונאט. היא משפיעה בעיקר על הפרשנות שאת נותנת לחשק, ועל ההתנהגות שבאה אחריו. נניח ששתי נשים מסיימות אימון, ושתיהן רוצות דונאט.

כלומר, אפשר לחשוב על זה כמעגל:

1. זהות
2. אמונות וציפיות
3. פרשנות של הסיטואציה
4. בחירה
5. התנהגות
6. ראיות לזהות

וזה בדיוק מה שנבנה יחד בסדנה.

למה לשנות רק את הפעולה לא מחזיק

הרבה נשים מנסות לשנות רק את הפעולה:

• ״אני לא אוכל דונאט.״
• ״אני אתאמן 4 פעמים בשבוע.״
• ״אני אעמוד בתפריט.״

אבל מתחת לפעולה עדיין יכולה לשבת זהות כמו: ״אני מישהי שלא מתמידה״, ״אני תמיד הורסת״, ״אין לי שליטה ליד מתוקים״, ״חיטוב דורש ממני לסבול״.

ואז כל מעידה קטנה מקבלת משמעות עצומה: היא לא חושבת ״אכלתי דונאט״, אלא ״שוב הוכחתי לעצמי שאני לא מסוגלת.״

איך בונים זהות חדשה: ראיה אחרי ראיה

שינוי זהות בריא הוא לא להגיד לעצמך בכוח ״אני חטובה״ עד שתאמיני בזה. הוא לבנות בהדרגה ראיות לזהות חדשה: ״אני אדם שיודע לקבל החלטות שטובות לו.״

סמני אילו ראיות כבר אספת השבוע:

הזהות החדשה היא לא ״אני לא אוכלת דונאטים״.
היא ״אני לא צריכה להיות מושלמת כדי להיות עקבית״.

וזה אפילו יותר משמעותי מהדונאט עצמו. זה החיבור בין זהות, אמונות, שפה, פעולות ותוצאות, שעליו אני עובדת בסדנה שלי.

← לכל המאמרים